<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' גיטין סימנים נ"ז—נ"ט</h1>
<h2>דף סז:</h2>
תשובה לרב אדני זקני ר' מרדכי ב"ר יצחק בן קמחי נ"ע. נשאל נשאלתי על מעשה שאירע בארץ, בבחור אחד נדרוש נדרש לגרש את אשתו, ומימים קדומים נשמע שמע הבחור ההוא שחלה ממחלת השגעון השחורי, ועתה על אודות הגט אשר נתרצה לתתו על דבר זוזי דקרקישו ליה בא לפני קצת חכמים וחקרוהו על דבר מחלת שטותו, והגיד להם כי זה שתי שנים ויותר מהומות דמיונות יבהלוהו תמיד, מאנשים ידמה יהיו בבטנו תמיד ויפחידוהו, ומאתם ימשכו תמיד שלשה שנויים בפעולות, התמידם מיום החלו אלו הדמיונות לבהלו ולהפחידו והם, הרחיקו היין והבשר והשכיבת על המטות, ונותן טעם להרחקת היין והבשר כי לפי מחשבתו יגדילו חליו, ולהרחקת השכיבה על המטות כי בהיותו שוכב על המטות ידמה כי האנשים אשר ידמה היותם תמיד בבטנו יפחידוהו, ולכן ישן ע"ג קרקע ועל גבי ספסלים, ולא נמצאת דעתו משובשת זולתי באלו הדמיונות אשר יאמ' שיבהלוהו ובאלו השנויים בפעולות אשר ימשכו מאתם אשר ידמה המועילים למזיקים, אמנם שואל כענין ומשיב בשאר הדברים, זהו תוכן המעשה לפי השאלה, והנני אומר תחלה כי האיש שבא בגבול השטות לא סגי ליה בבדיקה, והדבר מבואר שלא נאמרה בדיקה במשנתנו [גיטין ס"ז ע"ב] אלא בנשתתק, אבל במי שאחזו קורדיקוס וכיוצא בו לא נאמרה, ועיקר הדבר שאחר שהוחזק בשוטה בדבר מן הדברים חזקתו לא יאמ' כלום אלא מדעתא שגישתא, ואפי' יאמר על הן הן ועל לאו לאו, הילכך מי שהוא בענין זה אין לו קנס עד שיתברר לנו הדבר שהוא חלים ונתרפא משטותו לגמרי, וכן הורו רבותי, ולענין שוטה כתב הרב רבי בשם רב"י דלא בעינן סימניו האמורים בפ"ק דחגיגה [ג' ע"ב] אלא לגבי פטור מצות, אבל לענין גט אפי' ראינו בעינינו מעט ערבוב או בדבורו או במעשיו אין כותבין על פיו, דכלהו תנויי הכי מוכחן דמבעיא לן למבדק בענין גט דיוקא דדעתא צלתא טפי, ואיכא דשדי ביה נרגא בהאי סברא מגמר' דבני מערבא [גיטין פ"ז ה"א] דמייתו להו לסימני שוטה על מתני' דאחזו קורדיקוס, וההיא ודאי (לא) פליגא לפום גמרין, ולפום גמר' דהתם אין בו אסור מכל הסמנין הללו, מ"מ לענין הנדון שבפנינו נראין לנו הדברים שאפי' יאמ' בעל הדין לסמני שוטה בעינן בענין גט, האותות הנזכרו' בזה הבחור מסמני שוטה הם, שהם היוצא יחידי בלילה שהוא אחד מסמני שוטה, ובו לבדו יוחזק בשוטה כר' יוחנן דאמר בפ"ק דחגיגה [ג' ע"ב] אפי' באחד מהם, אע"פ שלא נכר בו שטות אחרת לא בדבורו ולא במפעליו הרי הוא בכלל השוטים אחר שיתמיד דבר זה דרך שטות, כלומ' שלא יתלה צאתו בלילה יחידי בדרך צרך דכיון הוא אמרינן גונדורפוס אחדיה, שהוא אחד ממיני השטות המערבבו בלילות ומכריחו דמיונו המעורבב לצאת יחידי, וכ"ש זה שמחשבתו נכרת שהיא משובשת מתוך מעשיו ודבריו ודמיונו מכריחו לשכב בקרקע ולברוח מן השכיבה במטות ודאי גונדורפוס אחדיה, ואין בזה ספק, וראוי לכל ב"ד לחוש לזה ושלא ליתן גט על פיו עד שיתברר שנתרפא מחליו ודעתו מיושבת עליו ומעשיו מתוקנים, ואם נפשך לומ' ולחלוק שאין שטותו של זה מבוררת כשטות היוצא יחידי, כן אנו מורין ובאין אפי' לא יהא אלא ספק שוטה אין כותבין גט על פיו, ובי דינא דמקל בכל כי האי גוונא מכניס עצמו בהתרת ספק אשת איש, אבל לפי דעתי ולפי מה שקבלתי מרבותי כל המגרש על פי שוטה זה מתיר אשת איש לעלמ' ומרבה ממזרות בישראל, והשם יצילנו משגיאה וידריכנו אל נתיב הישר והאמת. מרדכי ב"ר יצחק נ"ע.
לרב אדני דודי ר' יצחק פצע"ח הרב אז"ר מרדכי תשובה על זה הענין. בדבר האיש שנדרש לגמרי ומימים קדומים נשמע עליו שחלה ממחלת השגעון השחורי, ועתה חקרוהו על דבר מחלת שטותו והגיד כי זה שתי שנים כו', ונשאלה שאלה אם איש כזה יוכל לגרש אם לא, אני איני כדאי להכניס ראשי בין גדולי המורים, ברם כך דעתי נוטה לפי מה שלמדתי מרבותי ששוטה שאמרו החכמי' אין הולכים בו אחר מה שנראה בו מיישוב הדעת בקצת דברים, אלא אחר שאחזו אחד ממיני השעמום בלא הפסק אפי' ידבר דברים שיש בהם ממש ויעשה מעשים אין בהם זרות הרי הוחזק שוטה ואין דנין מעשיו מדעת' צילתא כל עיקר, שכן מצי' שאמרו חכמים [חגיגה ג' ע"ב] ביוצא יחידי בלילה שהוא שוטה מוחלט ואע"פ שלא נראה בו סימן אחר ממיני השטות, ואע"פ שיש לתלות הענין ההוא אל חולי בעל עונה ידועה ימשול עליו המקרה ההוא בלילות ויביאהו דמיונו לצאת יחידי, ועם השגת האור יסורו מחשבי רעיוניו ויאור לו באור הדעת, והוי כעתים חלים עתים שוטה, או כמשתתק פעם ופעם נעור ושב לאיתנו, ואפי' הכי הוחזק כשוטה גמור, ומבואר מפלוגתא דרב הונא ור' יוחנן [שם] בשוטה, דלרב הונא לא מחזיק לן בשוטה משום יוצא יחידי בלילה משום דאיכא למתלי מלתיה בחולי אחר שאינו מתמיד, והיינו דאמרי' אמר גונדרפוס אחדיה, ופירשו לנו רבותי' רוח אלהים רעה מבעתו בלילות ובימים ישוב לאיתנו, ויהיה בעת הבריאות כשאר אנשים לענין מצות ועולת ראיה וכל דבר, וכן מקרע כסותו ולן בבית הקברות יש לתלות ענינם בזולת השטות הגמור, ולפי'[כך] אם שלש אלה לא יעשה לא יוחזק, אבל אם בא עד השלשה הרי זה כשור נגח פעם אחר פעם, שאע"פ שאנו אומרי' בפעם ראשונה ושנייה אולי מקרה הוא בשלישית הוחזק נגחן, וזה לדעת רב הונא, אבל לדעת ר' יוחנן דהלכתא כוותיה סתמיה דיוצא יחידי אע"ג דאיכא למתלי בגנדרפוס, לא תלינן, ובהא בלחוד הוא דאתחזק, הרי למדנו דמדרב הונא נשמע לר' יוחנן אע"פ שאנו רואים אותו מיושב בשאר דברים לענין מראית העין, אין סומכין על יפי דעתו וממעשיו נוכיח על מחשבתו שכל שיחשב ויאמ' מדעתא שגישתא הוא, ואם לענין מצות אמרו חכמים בענין שוטה כל (כך) שכן שלענין גיטין, שמצינו לחכמי' קפידא דדעתא צילתא טפי, שאפי' לא נראה בו סימן של שטות אלא שנשתתק ודעתו מיושרת ומכוונת בענין בדיקות רבות וחיישינן לקצת בדיקות דלמא דסירכא הן הן נקטיה או סירכא דלאו לאו או חומא או קורא, וחששות רחוקות כאלו כ"ש למי שנטרפה דעתו באמת לדבר נראה שאין הולכין אחר מה שנראה בו מישוב הדעת ולפי'[כך] לא נשנת בדיקה בשוטים ובמי שאחזו קורדיקוס [גיטין ס"ז ע"ב], שאפי' יאמ' דברים כראוי כיון שנראה בו סימן של שטות מוחלט אין סומכין על דבריו, ובנשתתק הוא שאמרו כן לפי שעל סתמו הוא עומד בטוב טעם ודעת, וזה ברור, וכן מצינו בחרש [שם ע"א ע"א] שלא הלכו בו חכמים אחר קריצותיו ואחר רמיזותיו ואחר כתב ידו לענין גיטין, ואע"ג דחזינן ליה דחריף ודעתו נכונה ומיושבת לפי הנגלה מאותן רמיזות ומכתב ידו ומשאר מעשיו, אם כן האיש הלזה אשר בעותי אלוה יערבוהו עד שידמה קרב בקרבו ויברח משכיבת המטות ומאכילת הדברים הרגילים בהם בני אדם וכיוצא בזה הדבר פשוט שהוא בכלל השוטים ואין בדיקה מועלת לו כלל כמו שאמרנו, ואין מורים לזה שיגרש אשתו אחר שנשא כשהוא בריא עד שנתרפא ויבריא לגמרי ובי דינא דמזדקיק ליה מתיר אשת איש לעלמ', כן אני דן לפני רבותי בקרקע ממה שלמדתי בפניהם, והלך לפנינו צדק ואמת, וזרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק, כנפש בעל קצרה הקטן. יצחק ב"ר מרדכי י"ץ.
זה אשר שלחו נכבדי אייגש לקרפנטראש על אודות זה הבחור ממא"רשיליא. עין רואה ואוזן שומעת גם שניהם יסודות ועמודים אשר היכל הבחינה והבחירה נכון עליהם, ואין אדם לנכח המוחש תביט המעט שיחטא בדבר מהמורגשים לחזות בנועם הראות ולהעלים מגנות המזיק, רק בעיני הלבבות תכונות האישים תתחלפנה, זה עיניו למרחוק יביטו וזה אל הקרוב נעשה עור ואזן מלין תבחן להטות אזנים אל אמתת דברי חכמים וחידותם, ולכוף בתוכו אצבעותיו כשמעו הזית ההוזים ומענותם, והדברי' כפי הנשמע יתבררו נאים הספורים הנשמעים מפי עושיהם בלי תוספת וחסרון הן הן הנכנסים לאזן בלא רשות לא יחטא בהם כוונת השומ', וכמה קשה אבקת רוכל רכולתו תוספות דברים, כיון שפתח נעשו השומעים כחרשים, אשר עין עצויה מתעצמות המתעצלים במריבות ההיא תקרא עין משפט, ואשר ערכו לו קולות דברים בדואים אם אבדן משקולותיו וקוי ישרו הרבה המכשולים פחים ומוקשים ורבה משטמה בארץ, אליכם שרידי אהבתנו אתם, ובני עליון בגבהי מדרגות ומעלות מיוחדות כלכם, לכם לבדכם הרחיבה להגיד לשוננו המדברת ולהודיע תוכן דברים מפורסמים התפרסמו, והשומע ישמע והחדל יחדל, הלא ידעתם גבר הוקם על מרומי המעלות משל במכמני החכמות ממשלת הנודע לשם ולתהלה הה"ר יצחק התרצי רצה והחזיק בחלקלקות ואל סלע המחלוקות, דרך דרך קשת סברתו נגדנו ונגד כל גדולי חכמי מרשילי', ובעמק המערכות עבר חוק שלמותו ומעלתו הנשגבה ופשט ידו בגדוד הנצוח, וילך אל וניי"שי, ארץ מטוהרה, שמי גדולי הדעות התוריות ורמי הידיעה, חכמי הארץ ההיא מצא ועשה כחפצו להגדיל ולהוסיף בסדור דברי טענותיו לפניהם, והנכבדים אצילי התבונה ההם כרצונם מהרו וגזרו אומר קצתם חתמו הדין תשובה אמתית כפי השאלה, וקצתם כתבו עלינו וחתמו הטוב בעיניהם, אך יצאה זאת מלפני רוממות עצתם ובינתם, שמעו בקול הה"ר יצחק התרצי ואת פי החלק שכנגדו לא שאלו, רבים אומרים וכן ידוע כי לבזות רוב קהלות פרו"בינציא התלויות בשערת אהבת החלק שכנגדו וכל הנמשכים אחריו נתכוונו, זאת ועוד אחרת בדברים פשוטים האריכו והרבו אמרים, ונהי אנחנו וחכמי מרשיליא בעיניהם כחגבים, בידיעה נעדרי החכמה קטלי קני באגמא, והיתה השמועה אליהם גדולה מראייתנו, ולמען יודע זאת בכל הארץ נגיד אליכם תכונת הבחור ומשפטי עניניו, הנה אמת הנה נכון זה ימים רבים קרה לזה בחור כמקרה כל מורכב, חלה ממחלת הבלבול השחורי, וזה כחצי שנה או יותר נתרפא בשלמות מחלת הבלבול ההוא, ויהי כי עברו ימים וירא לנפשו מנהינת החולי ומחזרתו, ויעצוהו רעיוניו עם מה ששמע מקצת רופאים ועל צד מה שנתאמת אצלו בנסיון לעזוב בשר ויין, כי לסבת חומם יזיקוהו, ולהסיר קצת דמיוני' הקורים לאלו וביחוד בעת שנתו הרחיק השכיבה על המטות, אך זה לו עשרים יום או חדש ימים כי גערוהו אחוזת מרעיו שכב על המטות וישן כמשפט כל בריא, ויהי לאחת מן הימים היתה עצת כלל חכמי מרשיליא ושלחוהו פה העירה אייגש, ועמו שני אנשים חשובים מגדולי העיר משתי הכתות יחד, ויהי כבואו כאשר ידבר איש אל רעהו, לא על צד דרישה ובדיקה, דברנו עמו לראות בטוב משאו ומתנו, חזינוהו בקדש תורת אלהים ודתו יודע, משאו ומתנו בשובה ונחת, שואל ומשיב כענין בכל הדברים, ראינוהו דמיונו לא יעשו רושם בפעולותיו בצד מן הצדדין, אף כי גם זאת יתירה עשינו וחקרנו ונודע אצלנו בעדים כשרים וכן רבים בעת תעשינה פעולות ההם לא יעשה אותן בשבוש ובלבול כלל רק מכוין ועושה ודעתו נכונה כאחד מן הפקחים, ויהי היום בשנים ועשרים יום לחדש תמוז העיר השם רוח חכמי מרשילייא ועל רוב כבודם מחלו, והביאו הבחור העירה אייגש וגרש הנה את אשתו, ויען כי היתה ראייתו בלתי מתמידה אצלנו חששנו וחשדנו בגדר מי שהוא עתים חלים עתים שוטה, על כן התישבנו בענינו זמן רב קודם כתיבת הגט ובעת כתיבתו ונתינתו ואחר השלמתו זמן מה, ומצאנוהו מתחלה ועד סוף שפוי וחלים משולל משבוש וטרוף, ומאין בלבול דעת לא בדבור ולא במעשה, הן אלה קצות דרכי הבחור בשלמות, ומשפטי פרטי הענינים כאשר עברו הודענום אליכם אנשי האמת, למען מפיכם האמת יתפרסם בעירכם ובכל סביבותיכם לישרי לב ולקדושים אשר בארץ, ירביצכם הצור בנאות השלום ועל מי מנוחות הכבוד והתפארת ינהלכם, כחפץ נאמני אהבתכם, הם המדברים. אברהם ב"ר יוסף ברוך בן נריה, שלמה ב"ר יצחק ליש"יש, יוסף ב"ר טוביה זלה"ה, יקותיאל הכהן ב"ר שמואל הכהן נ"ע.
<h2>דף עא.</h2>
תשובה לרב אדני זקני ר' מרדכי ב"ר יצחק בן קמחי נ"ע. נשאל נשאלתי על מעשה שאירע בארץ, בבחור אחד נדרוש נדרש לגרש את אשתו, ומימים קדומים נשמע שמע הבחור ההוא שחלה ממחלת השגעון השחורי, ועתה על אודות הגט אשר נתרצה לתתו על דבר זוזי דקרקישו ליה בא לפני קצת חכמים וחקרוהו על דבר מחלת שטותו, והגיד להם כי זה שתי שנים ויותר מהומות דמיונות יבהלוהו תמיד, מאנשים ידמה יהיו בבטנו תמיד ויפחידוהו, ומאתם ימשכו תמיד שלשה שנויים בפעולות, התמידם מיום החלו אלו הדמיונות לבהלו ולהפחידו והם, הרחיקו היין והבשר והשכיבת על המטות, ונותן טעם להרחקת היין והבשר כי לפי מחשבתו יגדילו חליו, ולהרחקת השכיבה על המטות כי בהיותו שוכב על המטות ידמה כי האנשים אשר ידמה היותם תמיד בבטנו יפחידוהו, ולכן ישן ע"ג קרקע ועל גבי ספסלים, ולא נמצאת דעתו משובשת זולתי באלו הדמיונות אשר יאמ' שיבהלוהו ובאלו השנויים בפעולות אשר ימשכו מאתם אשר ידמה המועילים למזיקים, אמנם שואל כענין ומשיב בשאר הדברים, זהו תוכן המעשה לפי השאלה, והנני אומר תחלה כי האיש שבא בגבול השטות לא סגי ליה בבדיקה, והדבר מבואר שלא נאמרה בדיקה במשנתנו [גיטין ס"ז ע"ב] אלא בנשתתק, אבל במי שאחזו קורדיקוס וכיוצא בו לא נאמרה, ועיקר הדבר שאחר שהוחזק בשוטה בדבר מן הדברים חזקתו לא יאמ' כלום אלא מדעתא שגישתא, ואפי' יאמר על הן הן ועל לאו לאו, הילכך מי שהוא בענין זה אין לו קנס עד שיתברר לנו הדבר שהוא חלים ונתרפא משטותו לגמרי, וכן הורו רבותי, ולענין שוטה כתב הרב רבי בשם רב"י דלא בעינן סימניו האמורים בפ"ק דחגיגה [ג' ע"ב] אלא לגבי פטור מצות, אבל לענין גט אפי' ראינו בעינינו מעט ערבוב או בדבורו או במעשיו אין כותבין על פיו, דכלהו תנויי הכי מוכחן דמבעיא לן למבדק בענין גט דיוקא דדעתא צלתא טפי, ואיכא דשדי ביה נרגא בהאי סברא מגמר' דבני מערבא [גיטין פ"ז ה"א] דמייתו להו לסימני שוטה על מתני' דאחזו קורדיקוס, וההיא ודאי (לא) פליגא לפום גמרין, ולפום גמר' דהתם אין בו אסור מכל הסמנין הללו, מ"מ לענין הנדון שבפנינו נראין לנו הדברים שאפי' יאמ' בעל הדין לסמני שוטה בעינן בענין גט, האותות הנזכרו' בזה הבחור מסמני שוטה הם, שהם היוצא יחידי בלילה שהוא אחד מסמני שוטה, ובו לבדו יוחזק בשוטה כר' יוחנן דאמר בפ"ק דחגיגה [ג' ע"ב] אפי' באחד מהם, אע"פ שלא נכר בו שטות אחרת לא בדבורו ולא במפעליו הרי הוא בכלל השוטים אחר שיתמיד דבר זה דרך שטות, כלומ' שלא יתלה צאתו בלילה יחידי בדרך צרך דכיון הוא אמרינן גונדורפוס אחדיה, שהוא אחד ממיני השטות המערבבו בלילות ומכריחו דמיונו המעורבב לצאת יחידי, וכ"ש זה שמחשבתו נכרת שהיא משובשת מתוך מעשיו ודבריו ודמיונו מכריחו לשכב בקרקע ולברוח מן השכיבה במטות ודאי גונדורפוס אחדיה, ואין בזה ספק, וראוי לכל ב"ד לחוש לזה ושלא ליתן גט על פיו עד שיתברר שנתרפא מחליו ודעתו מיושבת עליו ומעשיו מתוקנים, ואם נפשך לומ' ולחלוק שאין שטותו של זה מבוררת כשטות היוצא יחידי, כן אנו מורין ובאין אפי' לא יהא אלא ספק שוטה אין כותבין גט על פיו, ובי דינא דמקל בכל כי האי גוונא מכניס עצמו בהתרת ספק אשת איש, אבל לפי דעתי ולפי מה שקבלתי מרבותי כל המגרש על פי שוטה זה מתיר אשת איש לעלמ' ומרבה ממזרות בישראל, והשם יצילנו משגיאה וידריכנו אל נתיב הישר והאמת. מרדכי ב"ר יצחק נ"ע.
לרב אדני דודי ר' יצחק פצע"ח הרב אז"ר מרדכי תשובה על זה הענין. בדבר האיש שנדרש לגמרי ומימים קדומים נשמע עליו שחלה ממחלת השגעון השחורי, ועתה חקרוהו על דבר מחלת שטותו והגיד כי זה שתי שנים כו', ונשאלה שאלה אם איש כזה יוכל לגרש אם לא, אני איני כדאי להכניס ראשי בין גדולי המורים, ברם כך דעתי נוטה לפי מה שלמדתי מרבותי ששוטה שאמרו החכמי' אין הולכים בו אחר מה שנראה בו מיישוב הדעת בקצת דברים, אלא אחר שאחזו אחד ממיני השעמום בלא הפסק אפי' ידבר דברים שיש בהם ממש ויעשה מעשים אין בהם זרות הרי הוחזק שוטה ואין דנין מעשיו מדעת' צילתא כל עיקר, שכן מצי' שאמרו חכמים [חגיגה ג' ע"ב] ביוצא יחידי בלילה שהוא שוטה מוחלט ואע"פ שלא נראה בו סימן אחר ממיני השטות, ואע"פ שיש לתלות הענין ההוא אל חולי בעל עונה ידועה ימשול עליו המקרה ההוא בלילות ויביאהו דמיונו לצאת יחידי, ועם השגת האור יסורו מחשבי רעיוניו ויאור לו באור הדעת, והוי כעתים חלים עתים שוטה, או כמשתתק פעם ופעם נעור ושב לאיתנו, ואפי' הכי הוחזק כשוטה גמור, ומבואר מפלוגתא דרב הונא ור' יוחנן [שם] בשוטה, דלרב הונא לא מחזיק לן בשוטה משום יוצא יחידי בלילה משום דאיכא למתלי מלתיה בחולי אחר שאינו מתמיד, והיינו דאמרי' אמר גונדרפוס אחדיה, ופירשו לנו רבותי' רוח אלהים רעה מבעתו בלילות ובימים ישוב לאיתנו, ויהיה בעת הבריאות כשאר אנשים לענין מצות ועולת ראיה וכל דבר, וכן מקרע כסותו ולן בבית הקברות יש לתלות ענינם בזולת השטות הגמור, ולפי'[כך] אם שלש אלה לא יעשה לא יוחזק, אבל אם בא עד השלשה הרי זה כשור נגח פעם אחר פעם, שאע"פ שאנו אומרי' בפעם ראשונה ושנייה אולי מקרה הוא בשלישית הוחזק נגחן, וזה לדעת רב הונא, אבל לדעת ר' יוחנן דהלכתא כוותיה סתמיה דיוצא יחידי אע"ג דאיכא למתלי בגנדרפוס, לא תלינן, ובהא בלחוד הוא דאתחזק, הרי למדנו דמדרב הונא נשמע לר' יוחנן אע"פ שאנו רואים אותו מיושב בשאר דברים לענין מראית העין, אין סומכין על יפי דעתו וממעשיו נוכיח על מחשבתו שכל שיחשב ויאמ' מדעתא שגישתא הוא, ואם לענין מצות אמרו חכמים בענין שוטה כל (כך) שכן שלענין גיטין, שמצינו לחכמי' קפידא דדעתא צילתא טפי, שאפי' לא נראה בו סימן של שטות אלא שנשתתק ודעתו מיושרת ומכוונת בענין בדיקות רבות וחיישינן לקצת בדיקות דלמא דסירכא הן הן נקטיה או סירכא דלאו לאו או חומא או קורא, וחששות רחוקות כאלו כ"ש למי שנטרפה דעתו באמת לדבר נראה שאין הולכין אחר מה שנראה בו מישוב הדעת ולפי'[כך] לא נשנת בדיקה בשוטים ובמי שאחזו קורדיקוס [גיטין ס"ז ע"ב], שאפי' יאמ' דברים כראוי כיון שנראה בו סימן של שטות מוחלט אין סומכין על דבריו, ובנשתתק הוא שאמרו כן לפי שעל סתמו הוא עומד בטוב טעם ודעת, וזה ברור, וכן מצינו בחרש [שם ע"א ע"א] שלא הלכו בו חכמים אחר קריצותיו ואחר רמיזותיו ואחר כתב ידו לענין גיטין, ואע"ג דחזינן ליה דחריף ודעתו נכונה ומיושבת לפי הנגלה מאותן רמיזות ומכתב ידו ומשאר מעשיו, אם כן האיש הלזה אשר בעותי אלוה יערבוהו עד שידמה קרב בקרבו ויברח משכיבת המטות ומאכילת הדברים הרגילים בהם בני אדם וכיוצא בזה הדבר פשוט שהוא בכלל השוטים ואין בדיקה מועלת לו כלל כמו שאמרנו, ואין מורים לזה שיגרש אשתו אחר שנשא כשהוא בריא עד שנתרפא ויבריא לגמרי ובי דינא דמזדקיק ליה מתיר אשת איש לעלמ', כן אני דן לפני רבותי בקרקע ממה שלמדתי בפניהם, והלך לפנינו צדק ואמת, וזרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק, כנפש בעל קצרה הקטן. יצחק ב"ר מרדכי י"ץ.
זה אשר שלחו נכבדי אייגש לקרפנטראש על אודות זה הבחור ממא"רשיליא. עין רואה ואוזן שומעת גם שניהם יסודות ועמודים אשר היכל הבחינה והבחירה נכון עליהם, ואין אדם לנכח המוחש תביט המעט שיחטא בדבר מהמורגשים לחזות בנועם הראות ולהעלים מגנות המזיק, רק בעיני הלבבות תכונות האישים תתחלפנה, זה עיניו למרחוק יביטו וזה אל הקרוב נעשה עור ואזן מלין תבחן להטות אזנים אל אמתת דברי חכמים וחידותם, ולכוף בתוכו אצבעותיו כשמעו הזית ההוזים ומענותם, והדברי' כפי הנשמע יתבררו נאים הספורים הנשמעים מפי עושיהם בלי תוספת וחסרון הן הן הנכנסים לאזן בלא רשות לא יחטא בהם כוונת השומ', וכמה קשה אבקת רוכל רכולתו תוספות דברים, כיון שפתח נעשו השומעים כחרשים, אשר עין עצויה מתעצמות המתעצלים במריבות ההיא תקרא עין משפט, ואשר ערכו לו קולות דברים בדואים אם אבדן משקולותיו וקוי ישרו הרבה המכשולים פחים ומוקשים ורבה משטמה בארץ, אליכם שרידי אהבתנו אתם, ובני עליון בגבהי מדרגות ומעלות מיוחדות כלכם, לכם לבדכם הרחיבה להגיד לשוננו המדברת ולהודיע תוכן דברים מפורסמים התפרסמו, והשומע ישמע והחדל יחדל, הלא ידעתם גבר הוקם על מרומי המעלות משל במכמני החכמות ממשלת הנודע לשם ולתהלה הה"ר יצחק התרצי רצה והחזיק בחלקלקות ואל סלע המחלוקות, דרך דרך קשת סברתו נגדנו ונגד כל גדולי חכמי מרשילי', ובעמק המערכות עבר חוק שלמותו ומעלתו הנשגבה ופשט ידו בגדוד הנצוח, וילך אל וניי"שי, ארץ מטוהרה, שמי גדולי הדעות התוריות ורמי הידיעה, חכמי הארץ ההיא מצא ועשה כחפצו להגדיל ולהוסיף בסדור דברי טענותיו לפניהם, והנכבדים אצילי התבונה ההם כרצונם מהרו וגזרו אומר קצתם חתמו הדין תשובה אמתית כפי השאלה, וקצתם כתבו עלינו וחתמו הטוב בעיניהם, אך יצאה זאת מלפני רוממות עצתם ובינתם, שמעו בקול הה"ר יצחק התרצי ואת פי החלק שכנגדו לא שאלו, רבים אומרים וכן ידוע כי לבזות רוב קהלות פרו"בינציא התלויות בשערת אהבת החלק שכנגדו וכל הנמשכים אחריו נתכוונו, זאת ועוד אחרת בדברים פשוטים האריכו והרבו אמרים, ונהי אנחנו וחכמי מרשיליא בעיניהם כחגבים, בידיעה נעדרי החכמה קטלי קני באגמא, והיתה השמועה אליהם גדולה מראייתנו, ולמען יודע זאת בכל הארץ נגיד אליכם תכונת הבחור ומשפטי עניניו, הנה אמת הנה נכון זה ימים רבים קרה לזה בחור כמקרה כל מורכב, חלה ממחלת הבלבול השחורי, וזה כחצי שנה או יותר נתרפא בשלמות מחלת הבלבול ההוא, ויהי כי עברו ימים וירא לנפשו מנהינת החולי ומחזרתו, ויעצוהו רעיוניו עם מה ששמע מקצת רופאים ועל צד מה שנתאמת אצלו בנסיון לעזוב בשר ויין, כי לסבת חומם יזיקוהו, ולהסיר קצת דמיוני' הקורים לאלו וביחוד בעת שנתו הרחיק השכיבה על המטות, אך זה לו עשרים יום או חדש ימים כי גערוהו אחוזת מרעיו שכב על המטות וישן כמשפט כל בריא, ויהי לאחת מן הימים היתה עצת כלל חכמי מרשיליא ושלחוהו פה העירה אייגש, ועמו שני אנשים חשובים מגדולי העיר משתי הכתות יחד, ויהי כבואו כאשר ידבר איש אל רעהו, לא על צד דרישה ובדיקה, דברנו עמו לראות בטוב משאו ומתנו, חזינוהו בקדש תורת אלהים ודתו יודע, משאו ומתנו בשובה ונחת, שואל ומשיב כענין בכל הדברים, ראינוהו דמיונו לא יעשו רושם בפעולותיו בצד מן הצדדין, אף כי גם זאת יתירה עשינו וחקרנו ונודע אצלנו בעדים כשרים וכן רבים בעת תעשינה פעולות ההם לא יעשה אותן בשבוש ובלבול כלל רק מכוין ועושה ודעתו נכונה כאחד מן הפקחים, ויהי היום בשנים ועשרים יום לחדש תמוז העיר השם רוח חכמי מרשילייא ועל רוב כבודם מחלו, והביאו הבחור העירה אייגש וגרש הנה את אשתו, ויען כי היתה ראייתו בלתי מתמידה אצלנו חששנו וחשדנו בגדר מי שהוא עתים חלים עתים שוטה, על כן התישבנו בענינו זמן רב קודם כתיבת הגט ובעת כתיבתו ונתינתו ואחר השלמתו זמן מה, ומצאנוהו מתחלה ועד סוף שפוי וחלים משולל משבוש וטרוף, ומאין בלבול דעת לא בדבור ולא במעשה, הן אלה קצות דרכי הבחור בשלמות, ומשפטי פרטי הענינים כאשר עברו הודענום אליכם אנשי האמת, למען מפיכם האמת יתפרסם בעירכם ובכל סביבותיכם לישרי לב ולקדושים אשר בארץ, ירביצכם הצור בנאות השלום ועל מי מנוחות הכבוד והתפארת ינהלכם, כחפץ נאמני אהבתכם, הם המדברים. אברהם ב"ר יוסף ברוך בן נריה, שלמה ב"ר יצחק ליש"יש, יוסף ב"ר טוביה זלה"ה, יקותיאל הכהן ב"ר שמואל הכהן נ"ע.
